למה לתת ללקוח גם תמונות גלם?

אחת לתקופה עולה ברשתות החברתיות השונות דיון שמתפתח בקבוצות צלמים שונות סביב שאלת חומר הגלם- האם לתת ללקוח גם תמונות גלם, מה שאנחנו מכנים "רואו" ישירות מהמצלמה (לרוב בעיבוד בסיסי) או לתת ללקוח רק את המוצר המוגמר, דהיינו תמונות מעובדות?

דוגמא שחוזרת ונשנית בכל הקשור לשאלה זו לקוחה מעולם המסעדנות ואהובה בדיונים ע"י הצלמים השונים: האם במסעדה אתה מקבל חצי מנה? האם אתה נהנה לקבל מנה מפורקת לחלקים או שתעדיף לקבל מנת גורמה אחת ויחידה? האם תעריך שולחן מלא בסלטים קטנים או שתעדיף מנה אחת מרכזית, מושלמת, טעימה לחיך ועולה על כל הציפיות?

בעיני, ההשוואה הזו אינה נכונה ואינה רלוונטית. אי אפשר, לעניות דעתי האישית בלבד, להשוות בין מנת אוכל, שנהנים בה בו ברגע אך היא נעלמת לה תוך כמה שניות אי שם במעמקי הקיבה, לעומת תמונות שמופיעות בהן אנשים אמיתיים, רגעים אותנטיים, חוויות וזכרונות, והם נשארים ברשותך לעיון חוזר לעוד שנים רבות. אז נכון, גם במסעדה יכולה להישאר החוויה, הזיכרון הטעים של המנה מתגלגלת על לשוננו, אבל ביננו- זה לא בר השוואה לזיכרון שחי איתך ומגיח פיזית אחת לתקופה, כשאתה מעיין, עובר על תמונות ומסתכל בתוצרים, גם אם הם לא מושלמות. הם רגע בחיים, לא פירוק של אבות המזון.

לפני עריכה, רואו, ישירות מהמצלמה. בסיסי. מעובד, אחרי עריכה.

אני מניחה שמכאן כבר הסקתם שאני מהמחנה שכן נותן תמונות גלם בעריכה בסיסית ואני אפרט כאן את הסיבות שלי.

· בראש ובראשונה, התמונות כולן הם של הלקוח, מי שהזמין ושילם עבור התיעוד. מי שמני שופט מחמיר שאבוא ואומר ללקוח: הי, יש לך 250 תמונות יפות של רגעים בלתי נשכחים אבל תאלץ לבחור מתוכם רק 30! וכל זה כי אני לא יכולה לעבד עבורך 250 תמונות בסכום ששילמת על החבילה... ממש לא. אז נכון, אני לא יכולה בחבילות המוצעות שלי לעבד 250 תמונות באופן מושלם (אצלי הן מתומחרות לפי כמות תמונות מעובדות ולפי חומר גלם) אבל הרי בשביל זה הוטבע המונח וקיימת הטכניקה של תמונות בעיבוד בסיסי. מי שנותן גם עיבוד בסיסי מתמחר בהתאם את זמן העבודה שלו ואת הערך שנוסף לו לחבילה והוא תמונות הגלם.

· תמונות בעיבוד בסיסי.

גם ככה אני מסננת תמונות וזמן זה מגולם לי בזמן העבודה הכללי של פוסט-צילומים. את התמונות ה"לא-ראויות" (שרופות ממש, עיניים עצומות, פה פתוח באמצע דיבור, חמור שנכנס לי לפריים) אז מה נותר לי לעשות? לתקן מעט חשיפה, אולי להוריד צללים, קרופ קטן? לעשות סנכרון על כל התמונות מאותו לוקיישן? כל זה לוקח לי כמה שניות של עיבוד זעיר שממצבים את התמונה שבמקום שנוח לי להעביר ללקוח. זו לא תמונה מושלמת, זו לא תמונה מעובדת, אני לא נכנסת פה לענייני צבע/ ריטושים/ אפקטים, אבל כן, זה מקפיץ את התמונה דיה כדי שהיא תהיה ראויה לשבת במחשב של הלקוח, בגלרייה מוגדרת מאוד שנקראת "גלם- ללא עיבוד". שלמה עם זה.

· יש מקרים שלקוח לא אוהב את העיבוד.

למזלי טרם נתקלתי בזה אישית אבל זה משהו שתמיד יושב לי בראש, מסיפור שעמיתה שלי סיפרה לי. זו עוד סיבה בעיני לתת את חומר הגלם. יש לקוחות שבעין לא מקצועית ומאוד תמימה וכנה שלהם- אוהבים את התמונות as-is! פשוט ככה, כמו שיצאו מהמצלמה. ואולי לא מבינים מה כל הרעש סביב עיבוד, פוטושופ... לא מבינים למה, התמונה משולמת בעיניהם ככה. למה לא לתת להם את האפשרות הזו? כשאני מעבירה גלם+ מעובדות, זה נותן לי שקט שאם משהו בעיבוד שלי לא יעבור אצלם טוב, הם תמיד יוכלו לחזור לבסיס. ביטחון.

· כמות התמונות. אנחנו הישראלים אוהבים הרבה, וזה לא סוד או גילוי מפתיע.

יש את אלו שמעדיפים מעט ואיכותי ויש כאלו שמעדיפים סביר והרבה. במתן חומר הגלם אני חושבת שאני עונה על שני המקרים- יש תיקיית מעובדות, נבחרות, איכותיות, ויש תיקיית גלם- הרבה תמונות, בסיסיות. לרוב, מניסיון, אין ללקוח מה לעשות עם תמונות גלם כשיש בידו את התמונות המעובדות. סביר להניח שהוא לא יפתח משם תמונות או לא יגדיל אותן. בשביל אלו הוא בחר את הנבחרות שלו לעיבוד. אבל, זה נותן הרגשה טובה לדעת שיש עוד תמונות במאגר, שיש עוד רגעים שהונצחו ולא נזרקו לפח. למה זה צריך להפריע לי? להיפך, שוב- התמונות הן שלו. אני בטח לא אעשה עליהן delete ואזרוק אותן. אם הוא לא מוצא בהן שימוש- הוא יעשה כן.

· וסיבה אחרונה, קצת פסימית וטרגית, אבל כזו שלצערי נתקלתי בה, היא במקרה של חלילה פטירה או שינוי דרמטי שחל בחיי המצולמים. תחשבו שכל מה שהם קיבלו מהסשן היו התמונות המעובדות. 10-20-30 תמונות, זה הכל. בעוד שבפועל, יכול להיות שהיו עוד תמונות נפלאות אחרות, מזכרות נוספות, שרק בגלל שלא נבחרו להיות מעובדות במסגרת החבילה שנבחרה, נזרקו לפח שלנו. למה? באמת לא מבינה למה.

לסיכום,

ההחלטה אם להעניק תמונות גלם בעיבוד בסיסי או רק תמונות מעובדות היא אינדיבידואלית לחלוטין ותלויה במשתנים רבים. אני בטוחה שבמקביל לדעתי, יכול לקום פוסט שייתן בדיוק את טיעוני הנגד וזה לחלוטין מקובל ובסדר. שוב, אין כאן נכון או לא נכון. יש מה מתאים לי, מה עובד לי טוב, עד כמה אני יעיל בעבודה, עד כמה אני מתמחר נכון באופן שישתלם לי, מה הערך שאני נותן, מה השיקול שעומד מאחורי ההחלטה שלי.

וזה אולי הכי חשוב- תדעו למה אתם עושים את מה שבחרתם. שיהיה שיקול אמיתי מאחורי ההחלטה ולא כי כולם עושים את זה או כי ככה צריך. אם תדעו לענות לעצמכם למה בחרתם כך או כך, תהיו שלמים גם לעמוד מול הלקוח ולהסביר את זה ואז גם הצד השני ידע לקבל את זה בצורה נוחה ונעימה.

רציונל.

שיהיה לכם רציונל.

מקווה שהפוסט הזה נתן לכם קצת נקודות למחשבה ואולי מיקד אתכם, אשמח כמו תמיד לשמוע תגובות ודעות ואם יש משהו נוסף שתרצו לשמוע את דעתי עליו או איך אני עובדת, תרשמו לי 😊

ועכשיו קבלו באהבה עוד כמה טיפים שריכזתי בנושא ובהקשר הזה לעבודה מול לקוחות:

# כשאתם עורכים שחור/לבן- תנו ללקוח גם העתק מתמונה צבעונית. לא כולם מתחברים לעיבוד שחור- לבן.

# תסננו טוב. אל תתנו תמונות כפולות. תגוונו. זה לא תפקידו של הלקוח לברור 40 תמונות מגלריה של 500 תמונות שיש בהן הרבה כפילויות/עיניים עצומות/ יד בזוית 90 מעלות לעומת יד בזוית 89 מעלות. בדרך כזו גם התמונות הבסיסיות שלכם יהיו ממוקדות ואיכותיות.

# אל תאפשרו הורדה של תמונות הגלם לפני שהעברתם ללקוח את התמונות המעובדות. ברגע שאתם מעבירים ללקוח את שתי התיקיות במקביל, סיכוי מאוד גבוה שהתיקייה היחידה שייעשה בה שימוש תהיה זו של המעובדות. הלקוח בעצמו יבין שאין לו באמת שימוש מעשי עם תמונות הגלם וכל מה שהוא ירצה לפתח, להדפיס, להעלות לרשתות- יהיו תמונות מתיקיית המעובדות. וגם אם הוא יחליט לעשות שימוש- זו זכותו, לתפיסתי- התמונות שצולמו הן שלו ובשביל מקרים כאלו ערכנו עריכה בסיסית כדי שיהיו ראויות, אם כי לא ברמה של המעובדות וזה בסדר, יש הבחנה.

# אני נוהגת לשלוח ללקוחות טיזר לפני שהם צריכים לבחור תמונות לעיבוד. אני שולחת בוואטס אפ תמונת גלם ולאחריה תמונה מעובדת. זו עושה אפקט מאוד גדול ללקוח, הוא מבין ורואה בעיניים את ההבדל בין השניים ואת התרומה של העריכה ואז יש סיכוי טוב שהוא יבין לבד שלתיקיית הגלם אין שימוש "ציבורי" כי אם לעיניו בלבד.

בהצלחה!